סרטן הערמונית

הסיכוי להופעת סרטן הערמונית גדל עם השנים, וקבוצת הגיל שנמצאת בסיכון מוגבר מוגדרת כמעל לגיל 50. בנוסף, אבחנה של סרטן הערמונית אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה מעלה את הסיכויים למחלה פי 2. בנוסף, הוכח כי קיימות נטיות גנטיות המקושרות לסרטן הערמונית, במיוחד מוטציות בגניםBRCA1 וBRCA2-, המגבירות את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית. מוטציות באותם הגנים מקושרות גם עם סרטן השד אצל נשים, ולכן לגבר עם קרובת משפחה עם סרטן שד מקושר BRCA עלול להיות סיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן הערמונית.

ברוב המקרים סרטן הערמונית הוא אסימפטומטי, כלומר אינו מופיע עם תסמינים כלל. לעיתים, בשל מיקומה של הבלוטה, עלול הגידול ליצור תסמינים הקשורים במערכת השתן כגון:

• קושי במתן שתן, לעיתים אצירת שתן.
• בריחת שתן.
• דם בשתן.

מחלה בשלבים מתקדמים יותר עלולה להתפשט לבלוטות לימפה באגן התחתון ולאזורים נוספים בגוף וליצור גרורות. אותן שלוחות של הגידול נוטות להופיע בעצמות, ובמיוחד בחוליות עמוד השדרה, מה שלעתים מתבטא בכאבים בגב התחתון.

אבחון מוקדם של סרטן הערמונית עשוי להטיב את יעילות הטיפול ולהפחית את התמותה. מאותה סיבה, העלאת מודעות לסרטן הערמונית עשויה להביא להגברת הערנות למחלה אצל גברים ולביצוע בדיקות רלוונטיות, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בסרטן "שקט"- שלעתים אינו סימפטומטי. כחלק מתהליך האבחון ניתן לכלול מספר בדיקות ובהן:

• בדיקת PSA בדם: PSA הוא חלבון המיוצר בבלוטת הערמונית ועלייה בריכוז שלו בדם מקושרת עם הימצאות של סרטן הערמונית. על הרופא להבחין בין ממצאים האופייניים להגדלה שפירה של בלוטת הערמונית לבין ערכים האופייניים לסרטן הערמונית. בשל השתנות רמות החלבון בדם, לעתים יש לבצע מספר בדיקות על מנת לקבל ערכים מייצגים ככל האפשר. הבדיקה מתבצעת כבדיקת דם רגילה.
• במקרים בהם רמות חלבון ה-PSA גבוהות, לעתים תתבצע בדיקת MRI מתוחכמת של הערמונית הנקראת mpMRI. הבדיקה משלבת מספר שיטות MRI שונות ונחשבת לכלי אבחון מהימן בשלב שלפני לקיחת ביופסיה.
• על מנת לאשר כי אכן מדובר בגידול ממאיר, יש לקחת ביופסיה מרקמת הבלוטה. כיום, ניתן לקחת ביופסיה בשיטה מונחית פיוז'ן - דגימה הנלקחת תחת הנחיית אולטרסאונד על בסיס תמונת mpMRI.

הטיפול בסרטן הערמונית משתנה ותלוי בשלב הגידול ובגיל המטופל:

במצב שבו יחליט הרופא/ה שיש להתחיל טיפול, קיימות מספר אפשרויות:

• מעקב פעיל - במקרים מסוימים, יחליט הרופא שלא לנקוט באף כלי טיפולי אלא להגביר מעקב אחר התפתחות הגידול, מחשש שטיפול יגרום יותר נזק מאשר הגידול עצמו. המעקב יכלול בדיקות תכופות יותר, בהן בדיקות PSA, MRI וביופסיה.
• טיפול ממוקד (או טיפול פוקאלי) – שימוש בטכנולוגיות אבלציה (צריבה) שונות, על מנת לגדוע חלקים ספציפיים בגוף הבלוטה מבלי ליצור נזק לרקמה בריאה. בין השיטות נעשה שימוש בגלי קול, בסיבי לייזר או בקור.
• ניתוח כריתה רדיקלי של בלוטת הערמונית - ניתוח המתבצע דרך השופכה או בשיטה הפתוחה, ובו תוסר הבלוטה ביחד עם מבנים סמוכים לה, ולעתים גם בלוטות לימפה רלוונטיות. ההשלכות העיקריות של הניתוח הן בריחת שתן, אין-אונות ואי-פוריות.
• טיפול בקרינה (רדיותרפיה) - שימוש בקרינה מייננת כגון קרני רנטגן, על מנת להפריע לתהליך ההתרבות הסרטני. הטיפול מתאים במיוחד לגידול מקומי שלא התפשט, והוא עלול לגרום לתופעות לוואי כגון דלקות ברירית מערכת העיכול ובמערכת השתן.
  
  

במידה והסרטן מפושט, ייתכנו שני הטיפולים הבאים:

• טיפול הורמונלי – טיפול שמטרתו להפחית את הפרשת הטסטוסטרון בגוף, הורמון האחראי במידה רבה להתפתחות התהליך הסרטני. קיימות תרופות שונות המשפיעות על אנזימים וקולטנים שונים, והבחירה ביניהן תתבצע על סמך מצב המטופל ועל סמך ניסיון הרופא/ה עם התרופה.
• כימותרפיה - ניתנת בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה, בהימצא גרורות. לעתים משולבת עם טיפול הורמונלי.
  גילוי מוקדם של סרטן הערמונית הוא חשוב- קרוב ל-100% מהגברים המאובחנים עם סרטן הערמונית בשלב מוקדם יחלימו. סיכויי ההחלמה יורדים כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר.