ניתוח טחורים

טחורים הם כלי דם שנמצאים בפי הטבעת (האנוס) ומסייעים במניעה מכנית של דליפה ממערכת העיכול.

טחורים יכולים להיות חיצוניים או פנימיים. טחורים חיצוניים יכולים לצבור דם בתוכם ולגרום לכאב. במקרים של היווצרות קרישים בתוך אותם טחורים, עלול להתעורר כאב חמור במיוחד.

לעומתם, טחורים פנימיים אינם גורמים לכאב ולרוב יתגלו רק עם הופעה של דם טרי בצבע אדום בוהק אחרי הצואה.

אפשרויות הטיפול בטחורים

ניתן לטפל בטחורים במגוון שיטות, בהן שימוש בתכשירים רפואיים ושינוי באורחות חיים, כגון הוספת סיבים לתזונה ושתית נוזלים מרובה לצורך ריכוך הצואה והקלה על הדמם מטחורים פנימיים.

בטחורים פנימיים בדרגה קלה עד בינונית ניתן לטפל בהליך כירורגי פשוט. אחת השיטות הפשוטות שנמצאות בשימוש נרחב הן קשירה (ליגציה) של הטחורים. כיוון שטחורים פנימיים אינם גורמים לתחושת כאב, מדובר בפרוצדורה נטולת כאבים לרוב שלא דורשת טשטוש.

אפשרות מרפאתית נוספת היא הקטנת הטחורים באמצעות הזרקת חומרים מכווצים (סקלרותרפיה) או טיפול בלייזר ובאור אינפרא-אדום. לטכניקות אלו שיעור הצלחה טוב בטווח הקצר, אולם שיעורי ההישנות גבוהים יותר בהמשך.

ניתוח הוא האופציה העדיפה במקרים של טחורים גדולים, קשים או חוזרים. כמו כן, הניתוח מומלץ לעיתים עבור מטופלים שאינם מתאימים לטיפול ליגציה, כמו מטופלים שנוטלים נוגדי קרישה ומדללי דם. השיטות הניתוחיות כוללות הסרה בחתך של הטחור, שימוש באנרגיה תרמית או על-קולית או תפירת הטחורים על ידי ״שידוכם״ אל פי הטבעת.

שימוש באנרגיה תרמית או על-קולית על רקמת הטחור לצורך הסרתה נמצאו יעילות והן אף עשויות להפחית את משך הכאב ואת חומרתו לאחר הניתוח.

כיצד מתבצע ניתוח הטחורים

ניתן לבצע ניתוח טחורים בשיטות שונות. כריתת טחורים בניתוח (hemorrhoidectomy) היא לרוב הטיפול הטוב ביותר לטווח הרחוק בהשוואה לטיפולים אחרים. במקרה של טחורים חיצוניים כואבים עם קריש בתוכם, מומלץ לרוב לעבור את הניתוח תוך 72 שעות מהופעת הכאבים. במקרה זה ניתן לבצע את הפרוצדורה תחת הרדמה מקומית.

בניתוח לכריתת טחורים מתבצע חתך אליפטי שמקיף את אזור הטחור בצורה המינימלית ביותר על מנת להימנע מפגיעה ברקמת פי הטבעת. ניתן להשאיר תפרים נספגים (ניתוח סגור) או להותיר את החתך כפי שהוא עד להחלמה עצמית (ניתוח פתוח).

שיטה ניתוחית אחרת היא תפירת הטחורים על ידי שידוכם (stapled hemorrhoidopexy). שיטה זו כוללת שידוך בעזרת מכשיר יעודי שמצמיד את הטחורים אל הרקמה העליונה של פי הטבעת במטרה לקבע אותם במקומם ולקטוע את אספקת הדם אליהם.

משך הפרוצדורות הוא כ-30 דקות. ניתן לבצע את הניתוחים בהרדמה מלאה, בטשטוש או בהרדמה מקומית, בהתאם לשיקול דעתו של המנתח תוך התחשבות בבקשת המטופל.

הכנה לפני הניתוח

לרב יש לעבור חוקן לפני כל אחת משיטות הניתוח, אך אין צורך בניקוי מלא של המעי. יש להתייעץ עם הרופא/ה המנתח/ת במקרה של נטילת תרופות קבועות ובמיוחד של נטילת מדללי דם.

במידה והניתוח מתבצע בהרדמה כללית, יש לעבור הערכת מרדים/ה ולהישאר בצום מספר שעות לפני הניתוח.

התאוששות מהניתוח

כאב ונפיחות לאחר הניתוח הם תופעות שכיחות הנמשכות בדרך-כלל 3 עד 5 ימים מהפרוצדורה. לצורך הקלה מומלץ לבצע אמבטיות ישיבה, להשתמש במרככי צואה ולקחת משככי כאבים לפי הצורך. עם זאת, במקרה של נפיחות ואודם משמעותיים באזור הניתוח, חום או כאב שאינו חולף, יש לגשת לבדיקה רפואית.

ההתאוששות מניתוח טחורים נחשבת למהירה יחסית ובדרך כלל ניתן לחזור לעבודה בתוך שבוע עד שבועיים מהניתוח. חשוב להקפיד על תזונה עשירה בסיבים ועל שתיה מרובה כדי להימנע מעצירות.

מידת ההצלחה של הניתוח, בדומה לשיעורי הסיבוכים, תלויה בין היתר בשיטה שנבחרה. לרוב שיעור ההצלחה גבוה ועומד על 95% מהמקרים. בכריתת טחורים בשיטת החתך הפשוט שיעורי החזרה נמוכים יותר בהשוואה ליתר השיטות, כגון ליגציה או שידוך.

סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח טחורים

הופעת הסיבוכים מושפעת משיטת הניתוח שנבחרה. מבין הסיבוכים שמופיעים לאחר כריתת הטחורים ניתן לראות כי עד 30% מהמטופלים ייסבלו מאצירת שתן בסמוך לניתוח, בפרט לאחר שימוש בהרדמה אזורית. 5% יסבלו מדלקות בדרכי השתן.

סיבוכים נדירים יותר כמו היצרות בפי הטבעת או בעיות בשליטה על הסוגר מתרחשים בשיעורים נמוכים יותר משמעותית (1-2%).