תיקון רצפת האגן באמצעות שתלים בלפרוסקופיה

צניחה של הנרתיק נפוצה למדי ונשים רבות עלולות לחוות זאת בדרגה מסוימת. ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכון לצניחת נרתיק, כמו לידה נרתיקית, משקל עודף והשמנת יתר, הרמת משאות כבדים, עצירות כרונית או עצם ההגעה לאל-ווסת והשינויים במאזן ההורמונלי שנובעים ממנו.

צניחת נרתיק נפוצה יחסית גם לאחר כריתת רחם ומתרחשת בעד 40% מהנשים שעברו את הניתוח, זאת משום שהרחם הוא המרכיב העיקר בתמיכה המבנית בחלקו העליון של הנרתיק.

תיקון ניתוחי של הצניחה נועד להשיב את הנרתיק למקומו ולעגן אותו, זאת באמצעות קיבועו לעצמות האגן באמצעות רשת. הבחירה בניתוח לפרוסקופי, לעומת פתוח, מאפשרת החלמה מהירה יותר לאחר הניתוח.

מתי לפנות לניתוח?

נשים הסובלות מצניחת נרתיק עלולות להרגיש תחושה של ׳גרירה׳ או ׳מלאות׳ באזור הנרתיק, לחוש בליטה בחלקו החיצוני או הפנימי, לחוות עצירות או תחושה של התרוקנות לא מספקת, וכן לסבול מאי נוחות בזמן משגל ואף מכאבים בגב התחתון. במידה ואינך סובלת מתסמינים, אין בהכרח צורך בתיקון של הצניחה.

התיקון הניתוחי לצניחת נרתיק מבוצע כבר שנים רבות והוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים בהפחתת התסמינים. במידה והצניחה אינה מפריעה לך במידה רבה, ניתן לאפשר תמיכה לנרתיק באמצעות תרגילים לחיזוק רצפת האגן או באמצעות שימוש בטבעת ייעודית, אך אלו פחות יעילים מאשר טיפול ניתוחי.

מהלך הניתוח

הניתוח מבוצע תחת הרדמה מלאה ולרוב נמשך כשלוש שעות. הניתוח בגישה הלפרוסקופית מבוצע דרך מספר פתחים זעירים, דרכם מוכנסת מצלמה וכלי הניתוח הזעירים. גישה זו מאפשרת החלמה מהירה יותר לעומת הגישה הפתוחה.

במהלך הניתוח מוחזר הנרתיק למקום הרצוי ונעשה קיבוע שלו לאגן באמצעות רשת כירורגית, שמונחת לעיתים גם בסמיכות לשלפוחית במידה וקיימת בריחת שתן, כך שתיהיה לה תמיכה נוספת ותרד הסבירות לבריחת שתן בזמן שיעול, עיטוש או צחוק.
לעיתים קרובות יוצע לך להסיר במסגרת זו את הרחם ואת החצוצרות, אם את מעוניינת בכך. בסיום הניתוח מוודאים כי אין פגיעה בשלפוחית השתן באמצעות מצלמה זעירה.

הכנה לניתוח

לפני הניתוח תעברי בדיקה יסודית על-ידי גינקולוג/ית מומחה/ית, וכן ייבחן תיקך הרפואי והבדיקות המקדימות שנעשו, כדי לתכנן את הניתוח בצורה המיטבית.

במקביל יש לעבור הערכה של רופא/ה מרדים/ה, ולעקוב אחר ההנחיות בנוגע לצום ביום הניתוח.

החלמה מהניתוח

מטופלות רבות נדרשות להישאר בבית החולים ללילה או שניים של השגחה, כשכבר בבוקר שלאחר הניתוח ניתן לחזור לפעילות באופן הדרגתי. משך ההחלמה משתנה בין המטופלות, עייפות ותשישות נפוצה בשבועות הראשונים לאחר הניתוח, שבהם הגוף עסוק בהחלמה. לרוב ניתן לחזור לעבודה ולנהיגה תוך ארבעה שבועות.

סיבוכים אפשריים

הסיבוכים והסיכונים נדירים, אך הם קיימים. פרט לסיכון לזיהום, לדימום או לפגיעה בכלי דם ובעצבים, קיים סיכון לפגיעה בשלפוחית או במעי, אך הוא נמוך מאוד. בחלק מהמקרים ההטבה בתסמינים אינה מספקת ואף דורשת ניתוח נוסף.